<h1>ארחות חיים דין צדקה סימן א'</h1>
<h2>דף כו:</h2>
ואם התנדב גוי לאיזה דבר מצוה אסור לשנותה עד שישתקע שם בעלים מעליה כדאמרינן (שם בערכין ו' ע"ב) גוי מפעא פעי פי' צועק ואומר הקדשתי דבר זה לב"ה והן מכרו אותו לעצמן. ובפ"ק דבבא בתרא [י' ע"ב] משמע דמלך או שר גוי ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו מפני דרכי שלום אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי גוים בסתר שלא ישמע השר או המלך כההיא דשבור מלכא דשלחה ארנקי וכו' והר' שם טוב ז"ל עושה בזה שלשה חלוקין הראשון משום שלום מלכות ומקבלין ונותנין לעניי גוים ואם פירש לצורך עניי ישראל עושין ואין גונבין דעתו. השני משאר גוים אין מקבלין צדקה אבל קרבן וצרכי ב"ה מקבלין וכן התיר הר' יחיאל ז"ל לר' אליעזר מפרובינש לקבל פרובינ"ש מעירון אחד לצרכי ב"ה. השלישי משומד אין מקבלין ממנו לא קרבן ולא צדקה ולא צרכי ב"ה כל שעושה דבריו בפרהסיא לא אלא א"כ לבו לשמים במדותיו כישראל ע"כ. ודוקא דאין מקבלין גבאים אבל אם יתנו הם מידם צדקה לעניי ישראל מקבלין מהם בצנעה אבל בפרהסיא אסור והני מילי שאסור בפרהסיא בשיכול לחיות בצדקה של ישראל אבל אם לא יכול לחיות מצדקה של ישראל ואינו יכול ליטול מגוי בצנעה מקבל בפרהסיא ומותר ע"כ. וכן נמי פסק הר"ם במז"ל שאם לא יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטול בצנעה יטלנה בפרהסיא וכן נמי פסקו בעלי התוספות ז"ל. דרשו ז"ל על פסוק אם כסף תלוה את עמי עמי וגוי עמי קודם. עני ועשיר עני קודם. ענייך ועניי עירך [ענייך קודמין. עניי עירך] ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין. וה"ה לענין צדקה וכתב רבינו מאיר ז"ל דשכן אע"פ שאינו קרובו הרי הוא קודם לקרוב שאינו שכן וכתיב (משלי כ"ז י') טוב שכן קרוב מאח רחוק והוא דרחים ליה. ואם שכר עני ואביון ואין לו אלא שכר אחד מהם עני קודם. כך אמרו ז"ל בפרק המקבל פי' עני ענוותן שבוש לשאול ואביון שאינו בוש לבקש.
